אם נסכים להסתכל באומץ
נוכל להבחין שאנו חיים במאבק מתמיד, בהתנגדות ובמלחמה,
משהו בתוכנו ובעולמנו לא שקט ולא נינוח
משתוקקים למה שאין
סולדים ממה שיש
נצמדים למוכר והידוע גם כשהוא כבר חולה פוגע או פגוע
ביוגה זה נקרא – אסמיטה – תחושת אני
אני שאנו מזהים בטעות כהעצמי
ומבקשים לשמר, לתחזק ולחזק
לגונן ולפאר
מתוך פחד לאבד
מתוך פחד להשתנות
מחזיקים אותו חזק חזק מכל הקצוות
רק שלא ייפול
רק שאנחנו לא ניפול
והוא בתורו
סוגר אותנו וסוגר עלינו
מפריד אותנו מהבריאה
מפריד אותנו מעצמנו
על כן,
אנו נדרשים לאומץ
והרבה ממנו
קודם כל בשביל להכיר בתחושת האני (אסמיטה)
שנוצרה לאור הבלבול והשגיאה (נקרא ביוגה אווידיה)
ואז בלפגוש שכבה אחר שכבה של הסתרה, כאב והפרדה
של תהומות ומרחקים , געגועים וכיסופים.
ועוד באומץ אך גם בעדינות ובהקשבה להתחיל להיפרד מהם
בכדי לשוב להתחלה.
למהות האחת שאינה לבושה בכיסויים
שחופשיה לנוע ולפעול
לאהוב
ועוד ועוד לגדול
