מסורת היוגה עוסקת רבות בשאלה,
האם אני חווה את עצמי כבית?
האם אני בבית בתוכי?
בכדי לחוות בית בתוכנו,
מוליכה אותנו המסורת למסע עמוק של פרימה.
שחרור מכל המבנים הפנימיים שנוצרו בתוכנו לאורך השנים
ומכל הצורות החיצוניות שנתקבעו בהכרתנו.
במסענו, אנו נדרשים לפרק את כל ההגדרות והגדרות
כל מה שמפריד בינינו לבין עצמנו,
ביננו לבין ביתנו הפנימי.
כשאנחנו חופשיים מכל הגדרה, הזדהות, שיפוטיות, היאחזות, רצון
אנו יכולים לנוח בשלווה בתוכנו, בשלווה בעולם, לחוות אינטימיות, אותנטיות, להרגיש בבית.
אפשר שבתחילת דרכנו במסע על עבר עצמנו,
נחווה תחושת בית רק לרגע
אך עם הזמן הרגע הולך ומתמשך
השקט מלווה את החיים
החיבור עמוק
וכך ככל שהאימון שלנו, על המזרן ובעיקר מחוץ לו בתוך מרחב החיים
מכה שורש, מבוצע בהתמדה, באהבה ולאורך זמן
משהו נרגע בנו,
אפשר להרפות ולנוח,
אפשר לנשום.
חווית העצמי כבית מתעצמת וחודרת לכל רובד ורובד בחיינו.
מברכת את כולנו
שנתעורר לאפשרות הקיימת לחיות בקרבה
ושנזכה לחיות בשלום, בשלווה ובנינוחות
בתוכנו.
שנזכה להיות בית לעצמנו,
בית לאהובינו,
ושדלת ביתנו תמיד תישאר פתוחה.
נמסטה
